הבדל בין אכילה רגשית לאכילה כפייתית
אכילה רגשית הנה תופעה רחבה ביותר הקיימת כמעט בכל העולם המערבי. כתוצאה משפע במזון מצד אחד, והאתגרים המורכבים בכל תחום בחיינו מצד שני, חלק מהאנשים נוטים במהלך חייהם לתת לאוכל תפקיד רגשי. ניתן להתייחס לתופעה מכמה זוויות כמו חברתית, תרבותית, משפחתית אך בסופו של דבר אנשים יותר ויותר פונים אל האוכל לא רק כאשר הם רעבים. כאשר שואלים אנשים "מתי פעם אחרונה הייתם ממש רעבים", רוב האנשים לא יוכלו לזכור.
תפקיד האוכל הוא להפחית את עוצמת הרגשות, מחשבות וזכרונות בייחוד אצל אלה שבעבר השתוקקו לבטא את העולם הפנימי שלהם בצורה מלאה אך הסביבה שלהם לא איפשרה להם בדר"כ מאחר כי השיח הרגשי איים על מישהו אחד או יותר.
בתקופה מסויימת בחיינו נוצר חיבור רגשי לאוכל. זה יכול להיות שנתנו לילד ממתק רק כאשר היה "ילד טוב", אשה שהתחתנה עם גבר שלמשפחתו לאוכל יש מרכיב מרכזי בחיים המשפחתיים, או אפילו פחד של ילד מהשינה יכול לגרום לו לאכול על מנת להישאר ער. לכל אחד אחד מאיתנו החיבור מתבצע בתקופה אחרת בחיים, ממקום רגשי שונה, עם אנשים שונים אולם התוצאה שונה. ולכן כולנו במידה כזו או אחרת אכלנים רגשיים.
האכילה הכפייתית בראייתי נמצאת באותה קבוצה יחד עם הפרעות האכילה האחרות. כאשר המרכיב הרגשי שלנו באכילה גבוה כלומר רק אוכל יכול להרגיע אותנו, לנחם, למלא, לשמח ועוד אנו יכולים להגיע למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיו.
אנשים אלו לא רק יאכלו כמויות רבות של מזון (שבדר"כ לא יסייעו לתחושת המלאות) אלא יחשבו הרבה מחשבות שקשורות לאוכל, יעסיקו את עצמם בעיסוקים שקשורים לאוכל כמו בישול, תזונה נכונה, ספורט באופן כפייתי ועוד. כלומר הם ייבנו לעצמם מערכת יחסים מאוד מורכבת וסבוכה עם האוכל.
אכילה כפייתית נמצאת על קצה הרצף של האכילה הרגשית כלומר היא נמצאת בתוך הטווח של האכילה הרגשית אולם היא מדגישה כי מערכת היחסים עם האוכל יצאה כבר משליטה.
ולכן הטיפול באכילה כפייתית חייב להיות הרבה יותר נוקשה עם עבודה ברורה יותר בכל מה שקשור לגבולות וחוקים כי רק עם נוכל לשמור על גבולות בחיינו האישיים נוכל לשמור על גבולות באוכל.
תפקיד האוכל הוא להפחית את עוצמת הרגשות, מחשבות וזכרונות בייחוד אצל אלה שבעבר השתוקקו לבטא את העולם הפנימי שלהם בצורה מלאה אך הסביבה שלהם לא איפשרה להם בדר"כ מאחר כי השיח הרגשי איים על מישהו אחד או יותר.
בתקופה מסויימת בחיינו נוצר חיבור רגשי לאוכל. זה יכול להיות שנתנו לילד ממתק רק כאשר היה "ילד טוב", אשה שהתחתנה עם גבר שלמשפחתו לאוכל יש מרכיב מרכזי בחיים המשפחתיים, או אפילו פחד של ילד מהשינה יכול לגרום לו לאכול על מנת להישאר ער. לכל אחד אחד מאיתנו החיבור מתבצע בתקופה אחרת בחיים, ממקום רגשי שונה, עם אנשים שונים אולם התוצאה שונה. ולכן כולנו במידה כזו או אחרת אכלנים רגשיים.
האכילה הכפייתית בראייתי נמצאת באותה קבוצה יחד עם הפרעות האכילה האחרות. כאשר המרכיב הרגשי שלנו באכילה גבוה כלומר רק אוכל יכול להרגיע אותנו, לנחם, למלא, לשמח ועוד אנו יכולים להגיע למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיו.
אנשים אלו לא רק יאכלו כמויות רבות של מזון (שבדר"כ לא יסייעו לתחושת המלאות) אלא יחשבו הרבה מחשבות שקשורות לאוכל, יעסיקו את עצמם בעיסוקים שקשורים לאוכל כמו בישול, תזונה נכונה, ספורט באופן כפייתי ועוד. כלומר הם ייבנו לעצמם מערכת יחסים מאוד מורכבת וסבוכה עם האוכל.
אכילה כפייתית נמצאת על קצה הרצף של האכילה הרגשית כלומר היא נמצאת בתוך הטווח של האכילה הרגשית אולם היא מדגישה כי מערכת היחסים עם האוכל יצאה כבר משליטה.
ולכן הטיפול באכילה כפייתית חייב להיות הרבה יותר נוקשה עם עבודה ברורה יותר בכל מה שקשור לגבולות וחוקים כי רק עם נוכל לשמור על גבולות בחיינו האישיים נוכל לשמור על גבולות באוכל.
