יום הולדת מול ההר
חג הפסח כמו תקופת ראש השנה (בעבר היה נהוג שחג הפסח הוא הוא מתחיל את השנה) מבקש ממני להתבונן בשנה שעברה לה : מה עברתי, מה הצלחתי, מה עבד פחות טוב ומה פספסתי. בימים האחרונים אני שואל את עצמי מה השתנתה לה השנה האחרונה מהשנים הקודמות ומוצא ששנה זו היתה עשירה בהתפתחות, בחוויות, בפריצות דרך, במשברים ועוד ועוד. ההתבוננות "לוקחת" אותי ליום ההולדת האחרון שחגגתי בהודו ולטקס המיוחד שבחרתי לבצע ביום זה. לפני 12 שנה חגגתי יום הולדת בצפון תיאלנד ומפגש אקראי עם חבורה מגרמניה דחף אותי להתחבר ל"אהובת ילדותי" (אחרי שנים של ניתוק) הלא היא להקת דפש מוד ולהתחיל במסורת רבת שנים של נסיעות להופעות של הלהקה בחו"ל ולהתחבר למועדון המעריצים ולמסיבות בארץ.
12 שנים עברו להן ביעף, למסיבות "דפש" כבר הפסקתי ללכת (למרות שאת המוזיקה אני שומע על בסיס כמעט יומי) ואני שוב חוגג יום הולדת רחוק מחבריי ומשפחתי. הפעם החלטתי להישאר עם עצמי ולא לספר לאיש ולהמשיך להישאר עם האנרגייה של תהליך התבוננות עמוק בתוכי. מידי פעם סיקרן אותי איך אחגוג יום מיוחד זה והאם אחגוג בכלל או שיום זה יעבור ללא ציון מיוחד. וכמי שמאמין שמה שצריך לקרות ייקרה, באותו יום בו חגגתי 43 חורפים, ליל ירח מלא, הגיעו מליוני הודים מכל רחבי דרום הודו, להקפה החודשית המסורתית סביב ההר הקדוש ארנוצ'אל שהתנוסס אל מול המרפסת של חדרי. לאורך כל אותו לילה מליוני האנשים התהלכו תוך כדי שירה (מהרמקולים כל 100 מ' במסלול חזרה והדהדה כל הלילה בקול מיסטי המנטרה :"אום נמה שיווא") לאורך מסלול של 15 ק"מ ואני כנבלע בתוך ההמון ומרגיש שאני עמוק בתוך סרט שכה קשה להסבירו לאנשים שלא חוו תהלוכה מיוחדת שכזו. מידי פעם עצרתי, שתיתי, אכלתי בננה ואננס תוך שאני מתבונן מהצד בהמונים ששעטו כמו נהר גועש ושעשו מאמץ כה כביר להקיף את ההר המיוחד הזה ותחושה של כבוד והערכה ממלאת אותי כלפיהם.
עוד קודם להקפה היה לי דיאלוג עם ההר. שאלתי את עצמי איך אני בונה בתוכי "אנרגייה של הר" וזאת אחרי שנים רבות שהשקעתי מאמץ אדיר להיות יצירתי (אש), רוחני (אויר) ומחובר לרגשות שלי כמו "נהר זורם" (מים). הרגשתי בשנים האחרונות כי אנרגייה של אדמה שמביאה יציבות וקרקוע חסרה בחיי ולמרות שעברתי לבית קרקע, תרגלתי טכניקות כאלה ואחרות העוסקות ביציבות חשתי כי אני מחפש טקס דרכו אעבור לשלב הבא. ואז מצאתי את ההר (שאולי הוא "דיאטה" של נהר כלומר הקונפליקטים הפנימיים אולי שוקלים כבר פחות). מול ההר חשתי כי הוא מכיל בתוכו ומקרין החוצה ביטחון, שקט, אפשר להישען עליו, יציבות , חוזק, חוסן, נטוע במקום מעבר להיותו אנרגייה של אדמה. השעות הרבות שלי מולו ועליו (בטיפוסים, ישיבה במערות וגומחות תוך שאני עושה מדיטציות ומקשיב למזמורים של נזירים, תצפיות על העיר בה מצאתי בית לחודש ימים) גרמו לי לשאול את עצמי איך אני מביא יותר מהנוכחות שלו לתוך חיי. החלטתי שאני רוצה "לקחת לי תפקיד" ולהיות הר בחיי.
אחרי 5 שעות של הליכה חזרתי לחדרי ועליתי על הגג. השקפתי על ההר המואר באור הירח וחייכתי אליו. הדיאלוג בינינו נמשך כמה דקות וביקשתי ממנו רשות לקחת לי תפקיד ולהיות הר בחיי. הרגשתי שהוא מפרגן לי וידעתי שלקחתי על עצמי החלטה גדולה ומשמעותית. ואולי תפקיד שאני אמלא עד היום האחרון שלי - להיות הר.
אני יודע שאני עדיין לא יודע ואולי לעולם לא אדע מה המשמעות של התפקיד שלקחתי לעצמי. אבל זה מרגיש לי נכון. אני בתקופת מעבר מלהיות נהר של רגשות להר של שקט ויציבות. ואולי זה ייקח שנים אבל זה עדיין מרגיש נכון.
האתגר הוא גדול. איך למצוא אנרגייה חדשה ולהעמיק בה מבלי לזנוח את עולם הרגשות, הרוח ו"הצבעים" שלי.
בעבודה שלי עם עצמי ועם אנשים אני מעודד אותי ואותם להמשיך להתבונן פנימה, להכיר חלקים חדשים בעצמם, להיות מופתעים ולגלות נהרות חדשים והרים שנשכחו. ככל שאנחנו מכירים חלקים אלו, מיודדים איתם ויוצרים חיבורים חדשים בין חלקים אלו, בראייתי, הסיכוי לאכילה רגשית או לכל פעולה כפייתית כזו או אחרת נהיה קטן יותר. ואז אנחנו פנויים יותר לעבודה האמיתית שלנו, כל אחד עם העבודה שלו ושלה.
גם לכם יש הר מיוחד?
מאחל לכם למצוא את האש, הרוח, הנהרות וההרים שבלבכם וגופכם ושתהיה לנו שנת עשייה עשירה לצד הרפייה ומנוחה שקטה.
12 שנים עברו להן ביעף, למסיבות "דפש" כבר הפסקתי ללכת (למרות שאת המוזיקה אני שומע על בסיס כמעט יומי) ואני שוב חוגג יום הולדת רחוק מחבריי ומשפחתי. הפעם החלטתי להישאר עם עצמי ולא לספר לאיש ולהמשיך להישאר עם האנרגייה של תהליך התבוננות עמוק בתוכי. מידי פעם סיקרן אותי איך אחגוג יום מיוחד זה והאם אחגוג בכלל או שיום זה יעבור ללא ציון מיוחד. וכמי שמאמין שמה שצריך לקרות ייקרה, באותו יום בו חגגתי 43 חורפים, ליל ירח מלא, הגיעו מליוני הודים מכל רחבי דרום הודו, להקפה החודשית המסורתית סביב ההר הקדוש ארנוצ'אל שהתנוסס אל מול המרפסת של חדרי. לאורך כל אותו לילה מליוני האנשים התהלכו תוך כדי שירה (מהרמקולים כל 100 מ' במסלול חזרה והדהדה כל הלילה בקול מיסטי המנטרה :"אום נמה שיווא") לאורך מסלול של 15 ק"מ ואני כנבלע בתוך ההמון ומרגיש שאני עמוק בתוך סרט שכה קשה להסבירו לאנשים שלא חוו תהלוכה מיוחדת שכזו. מידי פעם עצרתי, שתיתי, אכלתי בננה ואננס תוך שאני מתבונן מהצד בהמונים ששעטו כמו נהר גועש ושעשו מאמץ כה כביר להקיף את ההר המיוחד הזה ותחושה של כבוד והערכה ממלאת אותי כלפיהם.
עוד קודם להקפה היה לי דיאלוג עם ההר. שאלתי את עצמי איך אני בונה בתוכי "אנרגייה של הר" וזאת אחרי שנים רבות שהשקעתי מאמץ אדיר להיות יצירתי (אש), רוחני (אויר) ומחובר לרגשות שלי כמו "נהר זורם" (מים). הרגשתי בשנים האחרונות כי אנרגייה של אדמה שמביאה יציבות וקרקוע חסרה בחיי ולמרות שעברתי לבית קרקע, תרגלתי טכניקות כאלה ואחרות העוסקות ביציבות חשתי כי אני מחפש טקס דרכו אעבור לשלב הבא. ואז מצאתי את ההר (שאולי הוא "דיאטה" של נהר כלומר הקונפליקטים הפנימיים אולי שוקלים כבר פחות). מול ההר חשתי כי הוא מכיל בתוכו ומקרין החוצה ביטחון, שקט, אפשר להישען עליו, יציבות , חוזק, חוסן, נטוע במקום מעבר להיותו אנרגייה של אדמה. השעות הרבות שלי מולו ועליו (בטיפוסים, ישיבה במערות וגומחות תוך שאני עושה מדיטציות ומקשיב למזמורים של נזירים, תצפיות על העיר בה מצאתי בית לחודש ימים) גרמו לי לשאול את עצמי איך אני מביא יותר מהנוכחות שלו לתוך חיי. החלטתי שאני רוצה "לקחת לי תפקיד" ולהיות הר בחיי.
אחרי 5 שעות של הליכה חזרתי לחדרי ועליתי על הגג. השקפתי על ההר המואר באור הירח וחייכתי אליו. הדיאלוג בינינו נמשך כמה דקות וביקשתי ממנו רשות לקחת לי תפקיד ולהיות הר בחיי. הרגשתי שהוא מפרגן לי וידעתי שלקחתי על עצמי החלטה גדולה ומשמעותית. ואולי תפקיד שאני אמלא עד היום האחרון שלי - להיות הר.
אני יודע שאני עדיין לא יודע ואולי לעולם לא אדע מה המשמעות של התפקיד שלקחתי לעצמי. אבל זה מרגיש לי נכון. אני בתקופת מעבר מלהיות נהר של רגשות להר של שקט ויציבות. ואולי זה ייקח שנים אבל זה עדיין מרגיש נכון.
האתגר הוא גדול. איך למצוא אנרגייה חדשה ולהעמיק בה מבלי לזנוח את עולם הרגשות, הרוח ו"הצבעים" שלי.
בעבודה שלי עם עצמי ועם אנשים אני מעודד אותי ואותם להמשיך להתבונן פנימה, להכיר חלקים חדשים בעצמם, להיות מופתעים ולגלות נהרות חדשים והרים שנשכחו. ככל שאנחנו מכירים חלקים אלו, מיודדים איתם ויוצרים חיבורים חדשים בין חלקים אלו, בראייתי, הסיכוי לאכילה רגשית או לכל פעולה כפייתית כזו או אחרת נהיה קטן יותר. ואז אנחנו פנויים יותר לעבודה האמיתית שלנו, כל אחד עם העבודה שלו ושלה.
גם לכם יש הר מיוחד?
מאחל לכם למצוא את האש, הרוח, הנהרות וההרים שבלבכם וגופכם ושתהיה לנו שנת עשייה עשירה לצד הרפייה ומנוחה שקטה.
