נזיר של שומן
לפני חמש שנים, עת הייתי מטפל בהפרעות אכילה, קראתי את ספרה של ג'נין רות' - "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה". הספר אותו גמעתי בשקיקה תוך לילה, פקח את עיני להתבונן בתחום האוכל בצורה הרבה יותר רחבה מחד ופחות דרך משקפיים פתולוגיות מאידך. החלטתי כי הדרך החדשה שלי תנסה למצוא כלים מגוונים שיאפשרו לכל אדם שאפגוש להכיר את מערכת היחסים שלו עם האוכל ובאמצעות הכרות זו להבין את הקונפליקטים הפנימיים שעדיין משפיעים על יחסיו עם האוכל.בתחילה כאשר התחלתי לדבר ב"שפת האכילה הרגשית" הרגשתי לבד. רוב האנשים שפגשתי לא הבינו אותי ולא שיתפו איתי פעולה אולם בהדרגה הפידבקים שקיבלתי היו אחרים והתרשמתי כי קיימת פתיחות להתבונן ב"ענייני האוכל, הדיאטה, הגוף" בצורה שונה.כשאני נזכר בשנים אלו, התחושה שליוותה אותי היתה של בדידות, אולי התנזרות - התנזרות מהדרך בה הרוב הולכים. במבט לאחור התקופה של השנים האחרונות דמתה במובן מסויים לשנות הילדות שלי, שנים בהן בניתי לי מנזר של שומן סביב גוף הילד שהתבגר. עם השנים הנזיר שבתוכי נמנע מפעילויות, מפגשים חיים ומהחיים עצמם. אולם כך הצלחתי לשמור על עצמי מפגיעות רבות שכנראה משהו בתוכי ידע שלא אוכל לעמוד בהן.
השומן אפשר לי להימנע מנסיעות למקומות רחוקים כמו הרי ההימלייה ולמצוא שם את השקט והחופש הדרושים להתכנסות עמוקה פנימה. השומן אפשר לי למצוא את המנזר בתוך גופי שלי תוך שאני מחכה לרגע הנכון לחזור הביתה - לחזור אל הגוף-נפש היחידי שיש לי.
תהליך החזרה היה ועדיין ארוך וגם אם הוא נעשה ביסודיות הרי הסימנים והשנים של ההתנזרות משאירים עלי את חתימתם.
השבוע חגגתי את אחד הרגעים המרגשים שלי בדרך חזרה משנים של התנזרות עם שומן - פתחתי את המחזור הראשון של קורס "אכילה רגשית" בבית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית ווינגייט.
לשמחתי התגובות שאני מקבל מהאנשים עמם אני עובד קשורות ליכולות חדשה של התבוננות עמוקה ופחות לרצון לחפש פתרונות מידיים ו"קסמים". המכתב שלהלן ממשתתפת שמגיעה לתהליך אישי/קבוצתי מתאר לדעתי נכונה את הפתיחות של הקהל ללכת מעבר למוכר והידוע ולשאול שאלות חדשות.
רוני יקר
תודה רבה על הסאשן אתמול
לא יודעת בדיוק מה קורה במפגשים האלה
אך מה שאני מרגישה שיום אחרי (זאת הפעם השלישית)
אני נמצאת בתוך ענן של שקט הקשור בנושא אכילה
אולי עצם הדיבור השיתוף והקישור, עצם האפשרות לבטא
את הנושאים שעולים עם הקשר לאכילה רגישית יוצרים
ומובילים לתדר אחר שיש בו רוגע ושקט ליום אולי לקצת יותר ... לא יודעת ..
תודה רבה על הנחייה הדרכה הטיפול
על העדינות שאין בה התחמקות
מתמלאת כל פעם קצת ....
המשך שבוע מבורך ועשייה פורייה ומפרה
מ'
עדות לכך שלעיתים אנו עובדים כל קשה בכיוון הלא נכון בלי לדעת זאת. אחד מהמטופלים הוותיקים שלי "עדכן" אותי לפני כמה ימים שהוא הגיע למסקנה חשובה - הוא לא בטוח שהוא באמת מעוניין להרזות (והוא פירט את הסיבות לכך). בראייתי, עצם התובנה תאפשר לו בעתיד לבדוק איזה "שומן" הוא מעוניין להשיל ראשון, הרבה לפני שישיל את השומן סביב לבטנו.
השומן אפשר לי להימנע מנסיעות למקומות רחוקים כמו הרי ההימלייה ולמצוא שם את השקט והחופש הדרושים להתכנסות עמוקה פנימה. השומן אפשר לי למצוא את המנזר בתוך גופי שלי תוך שאני מחכה לרגע הנכון לחזור הביתה - לחזור אל הגוף-נפש היחידי שיש לי.
תהליך החזרה היה ועדיין ארוך וגם אם הוא נעשה ביסודיות הרי הסימנים והשנים של ההתנזרות משאירים עלי את חתימתם.
השבוע חגגתי את אחד הרגעים המרגשים שלי בדרך חזרה משנים של התנזרות עם שומן - פתחתי את המחזור הראשון של קורס "אכילה רגשית" בבית הספר לרפואה משלימה במכללה האקדמית ווינגייט.
לשמחתי התגובות שאני מקבל מהאנשים עמם אני עובד קשורות ליכולות חדשה של התבוננות עמוקה ופחות לרצון לחפש פתרונות מידיים ו"קסמים". המכתב שלהלן ממשתתפת שמגיעה לתהליך אישי/קבוצתי מתאר לדעתי נכונה את הפתיחות של הקהל ללכת מעבר למוכר והידוע ולשאול שאלות חדשות.
רוני יקר
תודה רבה על הסאשן אתמול
לא יודעת בדיוק מה קורה במפגשים האלה
אך מה שאני מרגישה שיום אחרי (זאת הפעם השלישית)
אני נמצאת בתוך ענן של שקט הקשור בנושא אכילה
אולי עצם הדיבור השיתוף והקישור, עצם האפשרות לבטא
את הנושאים שעולים עם הקשר לאכילה רגישית יוצרים
ומובילים לתדר אחר שיש בו רוגע ושקט ליום אולי לקצת יותר ... לא יודעת ..
תודה רבה על הנחייה הדרכה הטיפול
על העדינות שאין בה התחמקות
מתמלאת כל פעם קצת ....
המשך שבוע מבורך ועשייה פורייה ומפרה
מ'
עדות לכך שלעיתים אנו עובדים כל קשה בכיוון הלא נכון בלי לדעת זאת. אחד מהמטופלים הוותיקים שלי "עדכן" אותי לפני כמה ימים שהוא הגיע למסקנה חשובה - הוא לא בטוח שהוא באמת מעוניין להרזות (והוא פירט את הסיבות לכך). בראייתי, עצם התובנה תאפשר לו בעתיד לבדוק איזה "שומן" הוא מעוניין להשיל ראשון, הרבה לפני שישיל את השומן סביב לבטנו.
